פרופ' כ"ץ
מר רחמן הנכבד.
להלן מהלך הפתיחה שלי.
המדע עוסק בתופעות העולם החומרי הניתנות לתצפית ומדידה כמiתית ואובייקטיבית. המדע מקשר תופעות אלה על ידי תיאוריות פשוטות ומוגדרות היטב הגוררות מסקנות (פרדיקציות) ברורות ואובייקטיביות. המדע בוחן את התיאוריות על ידי תצפיות וניסויים שנועדו לאשר או לסתור את המסקנות ודרכן את התיאוריות הגוררות
אותן.
מדידה אובייקטיבית היא מדידה שיכול לחזור עליה כל אחד והתוצאה אינה תלויה בזהות המודד. מסקנה אובייקטיבית מתיאוריה היא מסקנה שאפשר להגיע אליה באופן פורמאלי
(מכני) ע"י שימוש בכללי התיאוריה ואין היא תלויה בשום פרוש שרירותי של המסיק.
דרישת האובייקטיביות עושה את המדע אוניברסאלי ; קיים רק מדע אחד ליקום. המדע חותר אל האמת. הוא מודה באי ידיעתו מעבר לתחומים שנבדקו, ומשתדל להרחיב אותם, אך תמיד תוך כניעה מוחלטת לאמת האובייקטיבית ובכוונות לזנוח כל דבר שאינו מתיישב איתה. אין המדע מודה בשום "אמת" שלא נבדקה ובוודאי שלא בשום "אמת שאינה ניתנת לבדיקה". כל ש"אינו ניתן לבדיקה" הוא שרירותי וחסר מובן בעולם החומרי, ומשום כך מחוץ לתחום המדע. ספק אם אי פעם יכסה המדע את כל הניתן לבדיקה. ספק אם יש דבר
בעל מובן שהמדע לא יוכל עקרונית לכסות. אין העוסקים במדע יכולים לטעון שהגיעו לאובייקטיביות מוחלטת, אבל הם חותרים לכך ומצליחים יותר מ-העוסקים בשטחים אחרים.
המדע אינו מכתיב מטרות ויעדים. אלה שרירותיים, והמדע יכול רק להצביע על הדרכים להגשמתם אחרי שנקבעו.
נושא היהדות הוא העדה היהודית. העדה נתגבשה לראשונה בעת. גלות נכבדי ירושלים לבבל ונשארה מאז ועד היום עדת פזורה תורשתית : חבריה מפוזרים בארצות שונות והחברות ב-עדה עוברת בירושה. עדה כזאת לא הייתה יכולה להאריך ימים
בלי לבנות ערכים המחזקים את ההתבדלות. ואמנם, עצם הרצון להתבדל מופיע בעדה כערך עליון, והוא הדבר היחיד המשותף לכל חברי העדה (אין להם לשון או תרבות משותפת). למעשה חדל אדם להיות יהודי כאשר לא אכפת לו שבניו יתחתנו מחוץ לעדה. היהודים זועמים על חבריהם העוזבים את העדה ; אין הם רואים בעין יפה זרים המבקשים להצטרף אליה.
קיים פולחן דתי המיוחד לעדה. מקורו הקדום בכת עובדי י-הוה 1) אשר השתלטה על חיי הדת בממלכת יהודה בימי יאשיהו. מאז השתנה הפולחן וכיום הוא מבוסס בעיקר על
מצוות מעשיות המכריחות את מקיימו להתבדל משאר האדם. הפולחן מלווה במיתוס הרואה את העדה כתולדה והמשך לממלכת יהודה ועמה.
מבחינה תיאולוגית נראה שהדת נקרעת בין האמונה ב-אל עדתי המיוחד רק לבני העדה, ואשר הם מסרבים להתחלק בו עם זולתם, לבין הטענה לאל אוניברסלי השייך במידה שווה
לכל היצורים.
רק חלק מבני העדה - ה"דתיים" - מקיימים את המצוות, בעוד שאחרים - "בלתי דתיים" - מתעלמים מהן. ה"דתיים" מתפארים שהפולחן עזר לשמור על התבדלות העדה, וה"בלתי-דתיים" מכבדים טענה זו.
כל הנאמר למעלה נוגע לשאיפותיהם והחלטותיהם הסובייקטיביות של
בני העדה ואינו מבטא שום אמת אובייקטיבית פרט להיסטוריה של העדה, לפיכך אין בינו לבין המדע כל מגע.
מגע וגם סתירה עם המדע יכולים להיווצר ע"י ניסיון להציג את קיום הא-לוהות כאמת אובייקטיבית שאפשר להוכיח בעזרת תצפיות על התערבותה במהלך הדברים בעולם החומרי, ניסיון כזה צפוי להתנגשות במדע ולכישלון לפי דרכי המבחן המדעיות. יהודים דתיים משכילים יודעים בדרך כלל להבדיל בין התחומים ולהימנע מעימות כזה.
בכבוד רב, אמנון כ"ץ
1 ) המערכת הוסיפה את המקף
--------------------------------------------------------------------- --------------------------------------------------------
ג. רחמן
ב"ה, י"ז בטבת תש"ל.
פרופ' כ"ץ הנכבד,
דת ומדע, מהלך פתיחה מאת ג, רחמן.
דת ומדע משלימים זה את זה ככל שמתרבים התכנים המשותפים לשניהם.
יש סימנים לתהליך מעין זה בימינו.
על המשותף לדת ולמדע :
ישנן במדע בעיות בלתי פתורות וישנן בדת שאלות קשות.
דווקא בתחום הבלתי-ניראה ישירות אצורים כוחות האנרגיה העצומים ביותר.
גדולתו של אברהם אבינו. כגדולת גאוני המדע (כניוטון בניסוחו לחוק התנועה הראשון) היא בהצלחתם לנסח כחוק את מה שאינו גלוי לעין בשום תופעה במציאות ובכל זאת מונח ביסודן של כל התופעות.
ישנו פער בין ראוי למצוי בשניהם :
השימוש בחידושי המדע בטכניקה מועיל ומזיק, בונה והורס. המדע ניצב אין-אונים נוכח העדר הריסון- העצמי והריהו ניזקק לדת כדי להשליט הטוב על הרע.
כשם שאנו מניחים כי יתכנו גילויי דעת יש-מאין. באותו תוקף רשאים להניח את בריאת העולם יש-מאין.
הן המדע העיוני והן התורה מפגינים את מותר האדם מן הבהמה בהכרה.
ההכרה הבודקת באוצרותיה מובילה ליהדות, - שלה אימותים חוזרים ונשנים של חזונות נביאינו, שניבאו בדבר ה' והיהדות מעידה על מציאות ה',
על המבדיל בין דת ומדע:
יותר משהמדען פותח דלתות הוא מגלה דלתות נעולות, ככל שאיש התורה מרסן יצריו יותר ויותר, נעשה הוא מסוגל לראייה כוללת.
היהדות שרה שירי הלל לבורא, אך מדעי הטבע אינם עוסקים בשאלה "מי ברא אלה? ".
ישנן אמיתות חיים מחוץ לתחום המדע- "המדויק". המציאות אינה רק מציאות של חומר אלא גם מציאות אנושית. של מחשבה היודעת במידת מה לחשוב גם על עצמה.
היהדות :
היהדות היא מערכות אל-הים חיים וההיסטוריה מלמדת כי יש אל-הים לישראל.
נצחיות עם ישראל מקורה לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוח ובשם ה' צבאות א-להי מערכות ישראל.
היהדות יעודה להיות אור לגויים בשימת הדגש על ערכי מוסר ורוח :
אהבת ה' ואהבת האדם מחד ואיסור מידת איפה ואיפה מאידך, מובילים לשלמות.
המושגים "נצח ישראל", "יד הגורל", "אושר", אין להם משמעות בתחום מדעי הטבע, אלא בהגות היהודית.
הוגה-דעות צריך זווית ראייה של ריחוק, כדי להתקרב לאובייקטיביות. משה איש האל-הים הגיע לשיא האנושי באובייקטיביות.
לחידת הקיום ההיסטורי המופלא של עם ישראל לא הייתה ואין תשובה טובה יותר מהתשובה הדתית, וזו כללה תמיד, בין היתר, " ... וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ... ".
המדע :
אין בידי אנשי המדע לברוא יש-מאין. צרוף-ביולוגי-חדש הינו בריאה - משונה-חדשה, שיתכן שלא כדאי היה לצרפה.
השיטה המדעית נשענת על התצפית, ההכללה, הניסוי, ההיפותזה והמשפט המדעי. יש להבחין בשיטה זו בין חזרה על ניסוי שמבוצע אחרי תגלית לניסוי-חדש בדרך לקראת תגלית חדשה.
אין עדיין משפטים מדעיים המבטיחים כושר לגילוי תגלית מדעית חדשה יש-מאין.
המדע המדויק אינו מדויק דיוק מוחלט ודיוקו יחסי ומותנה בדיוקם (הבלתי-מוחלט) של מכשירי המדידה.
אין צורך ואין טעם לדרוש שהבלתי-מוחלט יאשר את המוחלט !
ציוני-דרך להתקדמות :
הפיצול המדעי וההתמחות בחלק מצומצם ומיוחד אינו יכול להוליך לראייה כוללת.
העובדה שאנשי מדע, מבלי לדעת זה מזה, מגלים אותה ידיעה מדעית חדשה (למשל, ניוטון ולייבניץ את החשבון האינפיניטיסימלי), מלמדת על קיומה של אמת בלתי תלויה באדם, ושהאדם מסוגל לקלוט אותה. דהיינו, צריך להניח כי יש מרכז-זכר-לקליטת-גלי-דעת-מושגים-מופשטים,
קליטה ישירה טובה של גלי דעת ה', החונן את האדם בדעת. מזכה באינטואיציה של קפיצת הדרך אל היפותזה מדעית חדשה, שבלעדיה צריך הלה להתייגע במסע ארוך.
בברכה ובכבוד רב,
ג. רחמן.
------------------------------------------------------------------------------
מר רחמן הנכבד,
להלן מהלך התגובה שלי :
לצערי דברי הפתיחה שלך, מר רחמן, כולם נשגבים מבינתי. צורתם מתאימה לכללי הדקדוק והשפה העברית.
אולם, באשר לתוכן איני מוצא אלא גיבוב של מלים ומושגים ללא קשר. נבצר ממני להגיב על עיקרי הדברים, כי לא מצאתי אותם. אאלץ אם כן, להסתפק בתגובה על נקודות ופרטים שונים במהלכם. אצטמצם לאחדים מהם בתקווה שהערותיי אלה יזרו מעט אור על הבדלי הגישה.
גדולתו של ניוטון אינה בניסוח החוק הראשון שלו. לאמיתו של דבר הניסוח של כל שלושת חוקי התנועה וההנחות וההגדרות הקשורים אליהם בפתח ספרו1 פגום ביותר וזרוע בלבולים וסתירות. אלה נדונו בהרחבה ע"י ארנסט מך2 וזכו מאז לטפול מחודש ומתוקן במאמרים ארוכים רבים (ואף במאמר אחד קצר מאת הח"מ3, גדולתו של ניוטון בכך שיצר מסגרת בה אפשר לחשב את תנועותיהם של גופים. כך עוסק הספר בחישוב תנועת גרמי השמים, ואמנם תנועת כוכבי הלכת וירחיהם מתאימה לתורת ניוטון, בדיוק מופתי, ואף תנועת הלוויינים המלאכותיים והחלליות של ימינו, מחושבת על פיה ומאשרת אותה.
חלק מתורת ניוטון בעניין זה הוא חוק הגרביטציה שאנו מייחסים לו. עצם ההשערה של כח מתכונתי הפוך לרבוע המרחק עלתה על דעת אחרים לפניו; ניוטון היה הראשון שידע לגזור ממנה את המסקנה של מסילות אליפטיות, ניוטון עצמו היה נכון לזנוח את תורתו בכל רגע, אילו נסתרה בניסיון, ואמנם מספרים שכאשר בדק לראשונה את ההשערה שתאוצות הירח והתפוח מתייחסות כהפך יחס ריבועי מרחקיהם ממרכז כדור הארץ, מצא אי התאמה בכמה אחוזים (בגלל ערך מוטעה של מרחק הירח מהארץ שהיה נפוץ באותה תקופה) וגנז את ההשערה להרבה שנים. מכל מקום,
תוכן הפיסיקה הניוטונית קיים ועומד ללא קשר לניוטון האיש. הפיסיקאים יודעים להשתמש בה בלי להזדקק לפולחן אישיותו של ניוטון.
ההשוואה בין ניוטון לאברהם אבינו תמוהה ביותר. ניוטון הוא דמות היסטורית ; רישומי לידתו ומותו נמצאים בספרי הרישום, כתביו נמצאים לפנינו, ואנו יכולים לקרוא את דבריו כלשונם.
אברהם אבינו הוא דמות מיתולוגית אשר קיומה לא הוכח מעולם. לא נשארו שום כתבים שלו שילמדו על דעותיו ועל ניסוחיו.
בדבריך אני רואה מרומז שאתה מייחס לאברהם אבינו תגלית כלשהי. אני מניח שאתה הולך בעקבות האגדה ומייחס לו את "גילוי" האמונה באל יחיד. אם כך הדבר, הרי יש כאן כמה
נדבכים שעלי להתנגד להם :
1 . התנ"ך אינו מייחס לאברהם שום גילוי כזה. להיפך, סיפורי המקרא יודעים לספר
על אחרים לפניו (אדם, נח, ... ) ובזמנו (מלכיצדק) שהכירו את האל.
2. לפי סיפורי המקרא כפשוטם, אין כאן שום תגלית מצד אברהם, שכן, האל הציג את עצמו לפניו והציע לו הצעות מפתות (א).
3 . קיים בלבי ספק אם אמנם הכתובים מדברים באל אחד,
שכן, הדובר אל אברהם הוא י-הוה1, אשר אולי אינו זהה עם א-להים ועם אל-עליון ; יש הטוענים שי-הוה1 כמו בעל וענת, הוא בנו של א-ל4 .
בלי קשר לשאלה מי "גילה" את האמונה בא-ל יחיד, יש להעיר ש"תגלית" זו לא עמדה מעולם במבחן הניסיון;
והח"מ אינו מקבל אותה, אולי מוטב לדבר כאן על המצאה ולא תגלית. אם גם נניח שאברהם גילה אמת כלשהי על היקום, כי אז אמת זו הייתה צריכה לעמוד לאנושות כולה.
במדע לא היה נשמר שום מקום מיוחד לזרעו של ניוטון גם אילולא מת ערירי. המדע אינו "ניצב אין אונים נוכח היעדר ריסון עצמי", כי המושגים טוב ורע אינם נוגעים לו כלל וכלל, לא ידוע לי על "אימות חזון הנביאים" בשום מובן בקורתי השקול למבחן מדעי. הנביאים הרבו דברים, ודבריהם כלליים וסתומים וניתנים לפירושים שונים, אין כל קושי לבחור מדבריהם קטעים אשר אולי נתקיימו בפירוש זה או אחר. האימות המדעי דורש שתוכן הנבואה יהיה ברור ובעל תוכן כמותי עוד לפני שנתקיים, ושיתקיים כל מכלול הנבואות בגבולות דיוק מוגדרים. בנוסף לכך, יש להעיר שהאימות כביכול של נבואות החורבן הוא במידה רבה תוצאה של עריכת התנ"ך לאחר מעשה. מדברי הנביאים עצמם אנו למדים על נביאים אחרים. "נביאי שקר", שניבאו דברים הפוכים (ב). עזרא הסופר יכול היה לבחור לו את הנביאים המתאימים לצרכיו לאחר מעשה.
אני מפקפק ב"מותר האדם מן הבהמה בהכרה". גם על כוכב הלכת שלנו עוד לא נבחנו כל בעלי החיים מכל בחינות ההכרה. לא מן הנמנע שעל כוכבים אחרים חיים יצורים שאינם אנשים והם עולים עלינו בהכרה.
מכל מקום, אם ההכרה מוליכה אל היהדות, מדוע לא כל האנושות יהודים?
ומדוע אין היהודים רוצים במצב כזה ?
לפני ששואלים "מי ברא אלה?" יש לברר מה פרוש הדבר שמישהו ברא אלה; ולאור התשובה לברר אם אמנם מישהו ברא את אלה.
ה"תשובה הדתית" ל"חידת הקיום של עם ישראל" אינה תשובה אלא קריאת שם בלבד, כי אינה מקשרת את הקיום הזה עם שום דבר אחר. כך לא היה שום תוכן בדברי החכמים שדברו על "פחד הריקנות". ולא הייתה זו אלא קריאת שם בלבד ; טוריצילי נתן תשובה לחידה, כאשר קשר תופעה זו לתופעה אחרת - לחץ האוויר.
הישגו של ניוטון בניסוח חוק הגרביטציה היה בקישור נפילת התפוח עם תנועת הירח. אילו הסתפק בקביעה שקיים "כח משיכה" המפיל את התפוח, היו דבריו ריקים מתוכן. ה-תוכל ה"תשובה הדתית" לכרוך את. "חידת הקיום" של היהודים עם תופעות דומות אחרות, למשל "חידת הקיום" של הצוענים?
גם משה כאברהם הוא דמות מיתולוגית. הזכרת שבטי אשר, זבולון ואולי גם דן בכתבי אוגרית (ג) ,כשוכנים בארץ זמן רב לפני המועד המקובל של יציאת מצרים מטילה ספק באמיתות האגדה על יציאת מצרים.
גם אם היה קיים משה כפי המתואר במקרא, הרי היה זה מנהיג לאומי, אשר כפרקליט המצווה על טובת שולחו, אינו אמור להיות אובייקטיבי. בכל אופן, משה המתואר במקרא אדם מעשי למדי. אין הוא מסתפק בשיחות עם הי אלא דורש לראותו.
ואמנם אילו הראה ה' את אחוריו גם לי (ד), הייתי גם אני מתייחס אליו ביתר רצינות. ואילו היית אתה, מר רחמן, מרשה לעצמך לדרוש אימות אמונתך כפי שדרש משה, היינו מגיעים למידה רבה יותר של הבנה בהידברותנו. כאן טמונה נקודת שוני יסודית בין הגישה הדתית לגישה המדעית ; כל איש מדע רואה לעצמו זכות ואף חובה לחזור על כל שיקול חשוב וניסוי שערך ניוטון ולבדוק אותם. חוויה השמורה לניוטון לבדו אין לה מקום במדע.
העובדה שאנשי מדע מגלים דברים זהים באופן בלתי תלוי, אמנם מצביעה על אמת אובייקטיבית המשתקפת במדע. האין עובדת השוני בין הדתות - עדות לכך שאין הן מבטאות אמת אובייקטיבית?
בכבוד רב,
אמנון כ"ץ
מראי מקום :
(א) בראשית י"ב,3-1,
(ב) למשל ירמיהו י"ד,15-14 .
(ג) מעשה כרת 17 , 95-94 , 183-182 ,
(ד) שמות ל"ג 18-23
1. Newton, Philosophiae Naturalis Principia Mathematica, (London 1687).
2. E. Mach, Die Mechanik in ihrer Eritwickelung historisckritisch dargestellt,
(Leipzig 1883).
3. A. Katz, American Journal of Physics 35, 882, (1967).
4. R. Dussaud, Revue Syria 34, 232, (1957)
-------------------------------------------------------------------------------
ג. רחמן
ב"ה, ב' בשבט תש"ל
פרופ' כ"ץ הנכבד,
דת ומדע, מהלך-תגובה מאת ג. רחמן.
מדע:
המטיל "ספק אם אי פעם יכסה המדע את כל הניתן לבדיקה" יש לו על מה שיסמוך : האינדוקציה המוליכה למסקנה זו אינה מכירה בשום יוצא מן הכלל.
המטיל "ספק אם יש דבר בעל מובן שהמדע לא יוכל עקרונית לכסות" מניח הנחה שרירותית, שכן דברים שנדמה היה למדע כי הצליח לכסות התברר, לאחר התקלות בתופעות חדשות, כי לא כך היה הדבר. לדוגמא, החלפת התורה הגופיפית על האור בתורה הגלית והחלפת שניהם בצרוף המסוים שלהם בתורת הקוואנטים.
דווקא לגבי המשך חדירתו של המדע לתחום הדלתות הנעולות עדיין בפניו. אין לנו משפטים מדעיים הערבים לגילוי תגלית חדשה.
כל עוד לא מצאו מדענים את הנוסחה כיצד יש להזין מוח או "מערכת מוחות אלקטרוניים" בנתונים מסוימים, לפי שיעורים קצובים ומדודים מראש, כדי שייצרו "כבקשתך" תורה-מדעית-חדשה מעין תורת היחסות של איינשטיין; - נמצא ויוסיף להימצא המושג "תיאוריה מדעית" בקומה העליונה של המדע ולא בקומתו הקרקעית של המדידות האובייקטיביות.
יתר על כן, אפילו אם ימציאו את הנוסחאות, - גם אז "אי-ההבחנה" כי בניסוח הנוסחאות, נעזרו בה' החונן את האדם בדעת, אינה הוכחת אי-קיום. שהרי, עד לניסוח הנוסחאות הדרושות לדיוננו זה, פעלו המדענים בלעדיהן! הכרחית אפוא, ההבחנה בין חזרה על ניסוי שלאחרי תגלית, שבה ידע נוסף זורם מהקומה העליונה של המדע לקומת הקרקע שלו, לשם אימות בין-סובייקטיבי באמצעות המדידות האובייקטיביות, לבין מה שמתרחש בעיקר בקומה העליונה של המדע, בתחום הסובייקטיבי של גאוניו, הנזקקים ל"השערות נועזות" ול"שיקולים עיוניים", שכולם עדיין אינם ניתנים למדידה אובייקטיבית.
בתחום הסובייקטיבי של הגאונים דווקא ה"שרירות" היא הכוח המניע העיקרי של פריצת הדלתות - הנעולות במדע.
דרישת האובייקטיביות עושה את המדע אוניברסאלי בקומת הקרקע שלו. אולם, בקומה העליונה שלו, לדאבוננו אין עדיין "מדע אחד ליקום", שכן המושג "תיאוריה מדעית" בקומה זו אינו חד-משמעי וקיים בו "ויתרוצצו" בין תיאוריות אחדות המנסות להסביר תופעה חדשה בה נתקלו המדענים.
"המדע אינו מכתיב מטרות ויעדים", גם קביעה זו נכונה רק לגבי קומת הקרקע של המדע.
איכותו של המדע וכושרו לזנק לקראת הישגים גדולים חדשים נקבעים בקומתו העליונה, לפי השאיפות וההכרעות הסובייקטיביות. לעולם כיוון הזרימה של ידע מדעי נוסף יהיה מן התיאוריות בקומה העליונה לקומת הקרקע לצורך הסברת תופעות חדשות, שנתקלו בהן בקומת הקרקע.
המדידה המדעית היא אמנם אמצעי אובייקטיבי במידה רבה ומשמשת למדענים קנה-מידה להשוואת תוצאות תצפיות בתופעות שבניסוי. לעומת זאת, קשה יותר ליחס משקל דומה של אובייקטיביות למסקנות המופקות מתיאוריות.
חובתנו להבחין בין מסקנות מאימות על-ידי אחרים, לבין מסקנות בעת עריכת הניסוי-החדש, בדרך לקראת התגלית החדשה, שהרי, לגבי המסקנות הנובעות מן התיאוריות, מחוייבים אנו להעמיק חקר : א) באיזו מידה נורשה לסמוך על האינדוקציה בתחום חדש של תופעות נמדדות?
(למשל : אינדוקציה על עירויי דם שנעשו בטרם הכירו את כל סוגי הדם ואת כל היחסים ההדדיים שביניהם, היתה עלולה לסכן חיי אדם. ובכלל, בנתונים חסרים ניתן להגיע למסקנות מוטעות).
ב) מהו המשקל שיש לייחס ליוצאים מן הכלל ? (למשל : לב בצד ימין ).
אימותים חוזרים ונשנים של חזונות נביאים, דהיינו של התיאוריה הרוחנית היחידה שחזרה ונתאמתה בהיסטוריה, אינם דבר חסר מובן ומשמעות !
המדע לא יוכל להתעלם מחידת קיומו המופלא של עם ישראל, שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית.
אם יוותר על העיון בסוגיה זו, - יוותר ביודעין על זכות הבעת דעה בנושא העיקרי של הבעיות הקיומיות של האדם והחברה,
מה מונח ביסודו של כל מרוץ לחקירה מדעית ? - בכל גישה שהיא אין לזלזל במניע של בקשת האושר. אושר אינו בר-השגה ללא השלטת הטוב על הרע. המדע הצריך להודות בסובייקטיביות של הקומה - העליונה שבו, מחויב להודות בקיומם של דברים בעלי מובן הנמצאים מחוץ לתחומו !
אף כי המדע שם לו למטרה גם בקומתו העליונה לשאוף לכך שהכול יהיה, כקומת הקרקע שלו, בר-מדידה-אובייקטיבית, בכל זאת, אינו יכול להעלים עין מהימצאותו הנצחית בדרך לפני דלתות נעולות חדשות, ועל כן, בהכרח, מחויב המדע להניח את עליונותה הנצחית של הקומה העליונה שלו.
יש אפוא, ענין רב למחקר, בתחום שאינו בר-מדידה, על הגורמים הסובייקטיביים של גאוני-מדע. שום מדען לא יוכל להקל ראש בעובדה שאיינשטיין על פי דרכו ועל פי פירושו הגיע
למסקנותיו הסובייקטיביות על מציאותו של הא-להים !
יהדות :
אם בתחום המדע ראינו מציאותן של שתי קומות, על אחת. כמה וכמה שבתחום היהדות עלינו להבחין בין קומת-קרקע (כמות) לקומה-עליונה (איכות).
אין זה נכון שהיהדות נקרעת בין האמונה בא-ל עדתי המיוחד רק לבני העדה (ובוודאי שאין לדבר על סירוב "להתחלק בו עם זולתם", משום שהיהדות קובעת רק למי יש חלק בה עצמה !) ובין א-ל אוניברסלי השייך במידה שווה לכל היצורים".
היהדות בקומתה העליונה שואפת לכך שאת אמיתותיה יכירו וידעו כל יושבי תבל. אך כידוע, ההשתעבדות לחומריות מרחיקה בני אדם מן היכולת ההכרתית לשפוט דברים וערכים מתוך זווית ראייה של ריחוק. לפיכך, כל עוד היהדות היא עדיין בדרך להיות אור לגוים, דווקא בקומתה העליונה, במסגרת ההלכה של המצוות המעשיות המחייבות יהודים, דווקא בה צריך להתקיים "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אין שום סתירה בין שתי נבואות של הנביא ישעי-הו : הנבואה האוניברסאלית על אחרית הימים "ונהרו אליו כל-הגויים", מחד; ונבואות הנחמה הלאומיות על "נחמו נחמו עמי יאמר א-לוהיכם", מאידך. לא רק במדע, אלא גם ביהדות כוון זרימת ההתעצמות הרוחנית הוא מן הקומה העליונה אל קומת-הקרקע. כשם שגאוני מדע אינם נמדדים לפי התכונות של המדענים בקומת הקרקע (לא על רקע התכונות השוות המצויות בכלל המדענים,) אלא לפי האיכות הסגולית המייחדת אותם מן הכלל, - כך גם אין לגשת אל היהדות באמות-מידה של השוואה עם תרבויות עמים אחרים, אלא אך ורק על רקע הסגולות המיוחדות המאפיינות את עם ישראל. על סגולות אלה לומדים אצל "איינשטיין" מפנימיותו, ולומדים על היהדות מתורותיה שבכתב ושבעל-פה.
נקודת "ראשית-הצירים" להתגבשות היהודית אינה, כקביעה השרירותית הפותחת בגלות בבל, אלא מאז תקופת האבות ומעמד הר-סיני. אבות האומה הם ראשוני הקומה העליונה, ומשה רבנו הוא שהשיג את שיא האובייקטיביות על ידי שהגיע למדרגה של
התפשטות מכל נגיעה אישית אינטרסנטית, כאשר פעמיים לחם לא אכל ומים לא שתה במשך ארבעים יום וארבעים לילה. משה מביע את הסגוליות המדעית של היהדות : ..."ומי יתן כל-עם ה' נביאים, כי-יתן ה' את רוחו עליהם :".
כמו המדע "נמדדת" גם היהדות בעיקר לפי הקומה-העליונה שלה, שבה בפועל היו תמיד לשון ותרבות משותפת (מה שהיה קיים גם בכוח לגבי קומת-הקרקע של כלל בית ישראל).
המסקנה המתבקשת היא שהעימות והמגע שבין המדע והיהדות אינם בקומת הקרקע של שניהם, אלא בקומות העליונות של שניהם.
בברכה ובכבוד רב !
ג. רחמן.
------------------------------------------------------------------------------------------
פרופ' כ"ץ
23 בינואר 1970
מר רחמן הנכבד,
להלן מהלך הסיכום שלי :
לפני שאגש לעצם הסיכום ארשה לעצמי שתי הערות על מהלך התגובה שלך.
1 . בפתיחה הרבית לעסוק בניוטון, ואילו בתגובה עברת לטפל באינשטיין :
אתה, מדגיש ש-"אינשטיין ... הגיע למסקנותיו ...על מציאותו של הא-לוהים". " יש לציין שא-לוהיו של אינשטיין לא היה אלא כינוי למסתרי היקום שמעבר לידיעתנו, מסתורין שעוררו בלב אינשטיין רגשות חזקים. לא היה זה א-ל המתערב במהלך הדברים ביקום, מאמץ לו עם, כועס עליו, מעניש אותו, סולח לו וחוזר חלילה. במלים אחרות, אלוהי אינשטיין לא היה י-הוה1 א-להי ישראל כפי שאתה, מר רחמן, מבין אותו. כמקור לעניין זה אני ממליץ על מאמר מאת זאב ארן ב"הדואר" מיום כ"ב באב תשכ"ה. ארשה לעצמי לצטט משם מתוך מכתב של אינשטיין, בו הוא מביע סירוב לתמוך בישיבת לובאויץ : "הגישה האורתודוקסית - הדוגמתית בענייני דת זרה לי בכולה", כתב אינשטיין. הוא סיים את מכתבו במילים: "הייתי עושה שקר בנפשי, אילו באתי להמליץ על סוג של לימודים הנוגדים תכלית ניגוד את השקפותיו של שפינוזה מורנו. שהרי אינני יכול להמליץ לפני אחרים על מה שאני דוחה בכל תוקף לעצמי."
אני דוחה את דבריך ש"שום מדען לא יוכל להקל ראש" בהשקפותיו של אינשטיין בענייני דת, ועוד אחזור לכך, אבל אם אתה מר רחמן, תחליט לא להקל ראש בגישת אינשטיין בעניינים אלה, עליך לבדוק מחדש את עמדתך אתה!
2 . כבר הבעתי את דעתי על "אימות חזון הנביאים", אבל בתגובתך אני מוצא את הביטוי "התיאוריה הרוחנית היחידה שחזרה ונתאשרה בהיסטוריה", כאן הרחקת לכת ואמרת דבר שהוא בוודאי מעבר לתחום ידיעותיך. כדי לברר שהתיאוריה הרוחנית המקובלת עליך היא אמנם היחידה שזכתה לאימותים היסטוריים חוזרים, חובה עליך לבדוק את כל התיאוריות הרוחניות האחרות, אשר חסידיהן טוענים לאימותים היסטוריים ולהפריכן. האומנם אתה בקי למדי בכל דתות העולם, באסטרולוגיה, בכל סוגי כשפים ונחש, ובכל שאר ה"תורות הרוחניות" אשר אני אף לא שמעתי עליהן, עד כדי לקבוע שחזונותיהן לא התאמתו ?
אני סבור, שאילו הקדשת את הזמן והמאמץ הדרוש ללמוד רק חלק קטן מתורות אלו וחזונותיהן, יתכן שהיית לומד להעריך את צניעות המקום שתופסת היהדות בחוויה האנושית.
לסיכום הוויכוח, עלי לציין שהתנהל מתוך אי הבנה וחוסר שפה משותפת, נדמה לי שהצלחתי לאתר את אחד ממקורות אי ההבנה, תוך קריאת מהלך התגובה שלך. כוונתי לנטייתך לערבב בין המדע לתולדות המדע. כל המכונה בפיך "הקומה העליונה" - מעשי הגאונים והברקותיהם - כל זה שייך לתחום תולדות המדע ואיננו חלק מן המדע עצמו. בין אם חכמתם נובעת מעזרת "ה' החונן את האדם דעת", או שהיא נובעת מתהליכים פיזיולוגיים גרידא, כפי שאני הייתי גורס, הרי תהליכי מחשבתם לא נחקרו ולא הובנו עדיין, ולפי שעה שייכים להיסטוריה, אך אינם מהווים חלק ממדעי הטבע. המדע כולל רק את החומר הבדוק והמסודר שאתה מכנה "הקומה התחתונה". דברי על המדע לא התייחסו אלא ל "קומה התחתונה". יתכן שיש בהבהרה זו כדי ליישב את המחלוקת בינינו בכמה נקודות.
אילו באנו להשוות בין תולדות המדע לתולדות האמונה יש להניח שהיינו מוצאים הרבה צדדים שווים הנובעים מהיות יוצרי שני התחומים אנשים בעלי מגבלות אנושיות וכישרונות אנושיים; לפעמים אפילו אותם האנשים. ניוטון הקדיש כמה משנותיו למחקרים תיאולוגיים (בעוונותינו הרבים, נוצריים).
יש להדגיש שחידושים במדע מתקבלים רק על סמך המבחנים המדעיים של בדיקה ניסיונית ועקביות מתמטית ולא בגלל רגש הערצה אל הגאונים שיצרו אותם. השקפותיו של אינשטיין בענייני דת לא עמדו בקריטריונים אלה, כפי שעמדו תגליותיו המדעיות. לפיכך רשאי כל מדען להקל בהן ראש ואם הוא פועל בתוקף תפקידו כמדען, הוא אף חייב לפקפק בהן .
לסיום, אומר שאינני רואה צורך לסור מדברי על המדע ועל היהדות בפתיחה. לדעתי, ההשקפה הדתית שאתה מייצג אינה מתיישבת עם המציאות ועם השכל הישר,
בכבוד רב,
אמנון כ"ץ
-------------------------------------------------------------------------------------------
ב"ה, ט"ז בשבט תש"ל.
דת ומדע, מהלך סיכום.
היהדות ניסחה כללים הגיוניים קפדניים, המזהירים משרירות לב בציטוט כתובים. אסור להתעלם מהמידות שהתורה נדרשת בהן (שבע שנוסחו ע"י הלל הזקן ; שלוש עשרה שנוסחו ע"י רבי ישמעאל; שלושים ושתים מדות המיוחסות לר' אליעזר בן ר' יוסי הגלילי) ובייחוד חלה חובת זהירות במידה "שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם".
להלן אציע לשיקול-דעת - האם היתה שרירות-לב בהזכרה או באי- הזכרה של העניינים הבאים, אם לאו.
שם אחד לדבר והיפוכו :
נביא ונביא-שקר, דמוקרטיה ודמוקרטיה-עממית; הודעה רשמית מישראל
והודעה-רשמית ממצרים; ניטרליות וניטרליות-צרפתית באמברגו על שליחת נשק לאזורנו; מטבע ומטבע-מזויפת; מצויה כיום תעודה היסטורית מתקופת מלחמת ששת הימים בצורת בול-מצרי המראה את נאצר מרים ידיו כחוגג ניצחון על רקע מדינת-ישראל העולה בלהבות. האם כל זה אינו מלמד על חובת זהירות בציטוט מקור-אינפורמציה ?
כאשר מזכירים נביאים בנשימה אחת עם נביאי-שקר, מתעלמים מן הנתון המקראי על נביא לה' לבדו; אליהו הנביא, כנגד 450 נביאי הבעל, שבעקבות העימות ביניהם על הר הכרמל הכרזנו "ה' הוא הא-להים!... "; הכרזה שהיא השיא בתפילת נעילה לסיום צום כיפור.
כל פרופסור יודע היטב, כי בעת הרצאתו רושמים סטודנטים שונים רשימות שונות בהתאם לכישרונותיהם.בכל זאת אינה דומה רשימה של סטודנט גאון לרשימותיהם של שאר הסטודנטים ...
האומנם עצם השימוש באותן מלים "חידת הקיום" מרשה לראות דמיון בין יהודים לצוענים ; אמת, שניהם שייכים למין האנושי, אולם מה הדמיון בין עם של בני נביאים ותלמידי חכמים לבני נוודים, בני פחחים, סוחרי-סוסים ו"עושי-חיים" ? וכי יש דמיון בין מושגי הקיום של "טהרת חיי המשפחה היהודית" לבין מושגי הקיום של הנוודות הצוענית ? וכי גם מהצוענים למדו הנוצרים והמוסלמים את התנ"ך ?! וכי העובדה שבמציאות מצויים גם אסופי וגם ממזר מתירה, כביכול, להטיל ספק בקיומו הזהותי המיוחד של אב לבן ?
אין מנוס מקביעה כי השימוש באותן מילים במסמכים שונים אינן הופך עניינים שונים לדומים.
הרוצה בכך, יכול למצוא דרך התמצאות והבחנה בין אמת ושקר ובין
חשוב ופחות-חשוב ; כיום, יודע כל בר-דעת, כי במכשירים מעבדתיים של תחנות-חלל יתכן שמצויים גם מכשירים פשוטים יותר הטובים גם למטוס על-קולי או למטוס-אימונים חד-מנועי, אעפי"כ לא יסיק מכך, שום אדם את ההפך, כאילו בכל מוסך רגיל אפשר למצוא גם את המכשירים הדרושים לתחנת-חלל כדי לטפל בחלליות. "שיתוף-השם" של עיסוק ברכב-טיסות אינו סיבה מספקת להיעדר ההבחנה המחויבת הנ"ל.
השוואה של איש מדע בין שני נתונים שונים חייבת להשוות יתרונות עם יתרונות וחסרונות עם חסרונות. איזה ערך יש להשוואת חיסרון יוצא-דופן אצל גאון עם אוסף-גוזמאות-והתרברבות של בעל-אגרוף ? ה"דיאלקטיקה" של "הכל צפוי והרשות נתונה", "קריאת הדורות מראש, על ידי המגיד מראשית אחרית" לעומת "בעתה אחישנה"; היחסים ההדדיים שבין יעוד, בחירה חופשית, שכר ועונש, אינם עילה להטלת ספקות בלתי מבוססות. שכן, גדולתו של המקרא היא בקול האמת והצדק הבוקע מתוכו : "ויכר יהודה ויאמר צדקה
ממני ... " (בראשית, וישב) ; "ויאמר דוד אל-נתן חטאתי לה' ... " (שמואל- ב, י"ב) ; איסור מידת איפה ואיפה ללא יוצא מן הכלל וקיום הלכה למעשה של המצווה "לא-תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון לא תגורו מפני-איש ... " (דברים) .
לפיכך, מי שמצביע על היעדר תעודת לידה ותעודת פטירה של אברהם אבינו וכי לא ראה את כתב-ידו, האם אינו מתעלם ביודעים מזה שגם כתב- ידו של סוקרטס אינו מופיע בכתבי תלמידו אפלטון ; - האם אינו מתעלם מכך, שגם לגבי זהותו של שקספיר
(רק לפני כארבע מאות שנה) יש המטילים ספקות ;
מה בין איש-מדע לבין אב-המון-גויים ?
מגלי התיאוריות-המדעיות דנים בחומר שלא הם בראוהו. לפיכך הממיר תיאוריה בתיאוריה חדישה-יותר אינו ממיר את בעלי החומר שהוא מושא הדיון. לא כן הדבר ביחס לאב בשר ודם, ולא כל שכן באבינו שבשמים. אין ממירים אב משום שאין לו תחליף !
לנגד עיונם של מדענים רבים עמדו אותן תופעות טבע כמושא למחקר, ורק ניוטון היה הראשון שהשכיל יותר מכולם, לנסח את מה שאינו גלוי לעין בשום תופעה כמונח ביסודן של כל התופעות . לית מאן דפליג שלחוק התנועה הראשון של ניוטון, אין הוכחה מדעית ישירה, ועל כן חוק זה ביסוסו אכסיומטי וראשית קפיצת הדרך ליתר פעליו של ניוטון. בדומה לזה, לעיני רבים שקדמו לאברהם הופיעו הצוויים של הקב"ה. אולם, לפי פשוטו של מקרא, רק באמצעותו של אברהם באו הצוויים לידי ניסוח מלא ב "כי ידעתיו למען אשר יצווה את,-בניו ואת- ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" ... ובישעי-ה : "הביטו
אל-אברהם אביכם ... כי-אחד קראתיו ואברכהו וארבהו :".
רוחניות וגשמיות איכות וכמות :
המדע משתמש בשכל ובשיטות החשיבה ומכיר את עולם החומר בעזרת מה שאינו מוכר כחומר ועדיין איננו ניתן למדידה אובייקטיבית; משום שאין נוסחאות מתמטיות הערבות לגילוי משפט מדעי חדש יש-מאין ! הנוכל ליחס משקל רב יותר לכמויות נמדדות על פני איכויות סובייקטיביות שבחשיבה של גאונים, אפילו אינן ניתנות למדידה? והרי עצם הסיפור מלמד שניוטון לא-צדק כשגנז את השערתו הנכונה בגלל הסטייה בחישובים, שרק לאחר-זמן נודע כי בטעות יסודה ! וכי רשאים אנו להתעלם מן העובדה שאישור ניסוי ראשון לנוסחת איינשטיין משנת 1905 , על יחס-הגומלין שבין מסה ואנרגיה, ניתן רק 27 שנים לאחר הניסוח (ב-1932 ) ?!
אמת מקובלת היא שתגליות בעלות ערך רוחני הן מנוף אדיר הרבה יותר מאשר תגליות בעלות ערך חומרי. העיפרון והנייר שבידו של איינשטיין, שסייעו בידו לנסח את תורת היחסות המצומצמת שלו, עדיפים בערכם על צבא הטכנאים-מדענים שעסקו במדידות אובייקטיביות. איינשטיין היה ענק מדעי גם בכל 27 השנים עד שניתן האישור הניסויי לנוסחתו הנ"ל. תקציבי ענק מוענקים למחקריים הנקבעים יותר לפי השיקולים הסובייקטיביים של בעלי ההשערות-הנועזות- העיוניות מאשר לפי השיקולים של המומחים במדידות-אובייקטיביות והם בפועל אסיסטנטים אובייקטיביים לגאון סובייקטיבי !
וכך כשעוסקים אנו בקומה העליונה של המדע ובקומה העליונה של היהדות - "ה' החונן את האדם בדעת - באורו נראה אור" - מתקרבים אנו לעימות האמיתי שבין מדע ודת. שהרי השיא של החשיבה המופשטת, המתמטיקה על מושגיה "הנקודה", "ישר", "מרחב", והפונקציות המתמטיות שתחום חלותן והגדרתן הוא החלל והזמן - עיקרה במופשט, דהיינו מה שאינו גלוי לעין בשום תופעה-מוחשית-בחומר ושבסיועו מנסחים
את החוקים המונחים ביסודן של כל התופעות !
מותר האדם מן הבהמה בהכרה :
בבחירתו החופשית רשאי אדם להניח כי תעודות-היסטוריות (כ-בול הניצחון של נאצר), הנשענות על רוב כמותי מוחלט של למעלה משלושים מיליון מצרים ועוד למעלה ממאתיים מיליון רוסים, יש להן עדיפות על תעודות-היסטוריות של עם קטן המונה במדינתו כשלושה מיליון בלבד.
לעומת זאת, מי שדבק בתורת ה' ורואה לנגד עיניו דמויות כיהודה, כדוד כיוסף, כמשה, כנתן וככל נביאי ה', כרמב"ם, כהגר"א, כבעש"ט וככל מקדשי-שם-שמים בישראל מדור דור, אינו נבהל מהיעדר המשוואה המתמטית להביע את היחס-ההדדי שבין האיכות היהודית לכמות הערבית וכיוצא באלה היחסים.
מי שמניח כי "לא מן הנמנע שעל כוכבים אחרים חיים יצורים שאינם אנשים, והם עולים עלינו בהכרה" - וכמו-כן סבור כי - "גם על כוכב הלכת שלנו, עוד לא נבחנו כל בעלי החיים מכל בחינות ההכרה", ראוי לו שלא ירחיק עדותו, ובהסתמך על הסובייקטיביות המוכחת של הקומה העליונה במדע, יעסוק ביתר עמקות באמיתות חיים שמחוץ לקומת-הקרקע של מדידות-אובייקטיביות, על אף כל חשיבותן הרבה.
לשאלה "אם ההכרה מוליכה אל היהדות, מדוע לא כל האנושות יהודים ...?" . התשובה בשאלות דומות "מדוע לא כל סטודנט הופך לפרופסור ?", "מדוע - לא כל פרופסור
הוא גאון כאינשטיין ? !
הסיכום:
המושגים טוב ורע אינם, אמנם, קטגוריות מדעיות בקומת הקרקע. ברם, בקומה העליונה, בה כואבים לעתים את הכאב של גאונים, על שבגלל לחצים פוליטיים ושיקולים כלכליים תועלתיים ניתנות, לפעמים, הזדמנויות מדעיות למדענים פחות מוכשרים לטפל בהשערות נועזות פחות - יש ויש עניין במושגי טוב ורע ובאמיתות שהן מחוץ למדע (עדיין) עקב היותן איכויות, ולא כמויות. כדאי להסב תשומת לב לכך, שסילוף מושגי הדמוקרטיה מתחיל באדם הפרטי כשלעצמו (זה שלא למד מהיהדות מדידות-הלכתיות-אובייקטיביות לריסון עצמי לפי השיעורים הקבועים בשולחן-ערוך לכל חפץ ולכל זמן) ובמילא ברוב בני-האדם; שכן, האדם מעניק עדיפות ל "רוב" של צרכיו הגשמיים המוגזמים על-ידו והוא דוחה מפניהם
את ה"מיעוט", כביכול, של צרכין הרוחניים.
אחד הסימנים להתרבות התוכן המשותף לדת ולמדע הינו בניסיונות (הן בארה"ב והן ברוסיה ) לקומוניקציה ממרחקים ללא תיווך וסיוע של אמצעי תקשורת.
סוד קיומו המופלא של עם ישראל - הוא בשמירתו את עול-המצוות שב תורת ה'. כשם שאין לתאר מדען בר-דעת המנתק עצמו מספרות מדעית שקדמה לו, - כך יהודי שמנתק עצמו מפרד"ס התורה מעמיד בספק את היותו ראוי לתואר "בר-דעת". אין דוגמאות של היסטוריה דומה לזו של עמנו על שיבות-ציון שלה מגלויות.
העימות והמגע שבין המדע ובין היהדות הם בקומות העליונות של שניהם, בתחומים שאינם ניתנים למדידה - כמותית - אובייקטיבית. ישנן אמות-מידה אחרות להעדפת אכסיומה אחת על האחרת, כגון : בהירות הראייה-הכוללת ופשטות ביסוסה ; עיון מקיף ושלם יותר, ללא התעלמות מעובדות ונתונים שאינם "נוחים" ; וכן מניעים-מוסריים טהורים המרחיקים גורמים של אינטרסנטיות-צרת-עין.
אלה היודעים כיצד סופר-סת"ם מכין את עצמו לקראת כתיבת הספר, ובאיזה רטט של קדושה הוא כותבו, מבינים כי אין דומה לפרדס התורה ולמסירות נפש בעד ערכיה, - כפי שהופגנו על ידי בנים דגולים מכל המעמדות בעם ישראל כולל ה"עמך".והדברים אמורים בעם שאהב את ה "וחי בהם" ורק במקרים גבוליים הורה - "ייהרג ואל יעבור".
העובדה שאנשי מדע מגלים דברים זהים באופן בלתי תלוי זה בזה, מצביעה על מציאות ה' החונן את האדם בדעת. בלעדי הצבעה זו, אין הסבר כיצד באה לו לגאון המדעי משקולים עיוניים טהורים ההשערה הנועזת לגלות גילויים חדשים במדע !
כשם שהחשיבה המדעית מסתייעת בראשית אכסיומתית ובתכלית-מדעית, והאימות שבניסויים מאשר בעקיפין את נכונות התיאוריה כולה, - כך גם ההכרה הדתית היהודית, מאשרת בתולדותיה את אמיתות חזונות נביאי האמת והצדק שלה, וכמו כן, את מציאותו
של ה' "א-להי אברהם, יצחק ויעקב", נותן התורה.
כשם שגאוני מדע אינם יכולים לצוות על כלל בני האדם להיות אנשי מדע; כך, גם אין היהדות יכולה לצוות על כלל המין האנושי לשמור תורה ומצוות.
אני מסכים לטענתך "כל איש מדע רואה לעצמו זכות ואף חובה לחזור על כל שיקול חשוב וניסוי שערך ניוטון ולבדוק אותם - חוויה השמורה לניוטון לבדו אין לה מקום במדע". נראה לי שכך לימדונו גם משה ויהושע : "כי היא חכמתכם ובינתכם ... " - מפי משה ; "לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל-הכתוב בו כי-אז תצליח את-דרכך ואז תשכיל" - מפי יהושע.
ציוני-דרך להתקדמות :
דווקא בתחום הבלתי-נראה ישירות אצורים כוחות האנרגיה העצומים ביותר. ובין היתר, כוח החשיבה במושגים מופשטים שאינם גלויים-לעין, בשום תופעה בעולם החומר ואעפי"כ
מונחים ביסודן של כל התופעות.
מתנת הבחירה החופשית מחייבת את ה"פירצה" שבה ימצאו להם הספקן והחוקר הכופר נקודות-אחיזה- "כבקשתם". אלא, במקום שאין הוכחה ישירה, גם במדע וגם ביהדות, מסתייעים בהוכחה עקיפה. עלינו לזכור שהוכחת אי-מציאות קשה יותר מהוכחת מציאות!
יחיד כשלעצמו, שולט רק באמת חלקית. כדי שהיחיד יידע שאמת-חלקית שבידו אינה נטולת תוקף, עליו להשוות קליטותיו את גלי דעת הי עם קליטותיהם של אנשי אמת וצדק, ואלה נרשמו בתנ"ך ובתורה שבכתב ושבע"פ, ו"דברי תורה צריכין זה לזה שמה שזה נועל
זה פותח".
בברכה ובכבוד רב,
ג. רחמן.
---------------------------------------------------------------------------------------------
ב"ה, כ"ט בשבט תש"ל.
פרפסור כ"ץ הנכבד,
אחדשה"ט, הננו מודים לך על השתתפותך בניסוי השח-מתת לפי התכנית.
מאחר שהחתום מטה הסכים לטענתך "כל איש מדע רואה לעצמו זכות ואף חובה
לחזור על כל שיקול חשוב וניסוי שערך ... " זולתו, - נראה לנו כי על מנת שיוכלו
קוראינו לעשות כן, במידת האפשר, לגבי השח-מתת בינינו, מן הראוי לספק להם
תשובות מפורשות לשאלות דלהלן, אשר משום מה לא מצאת לנכון להשיב עליהן ישירות:
א. האם היפותזה חדשה, המנחה חוקרים בהווה במחקריהם המדעיים, - הינה נושא לעיסוק בתולדות המדע, או שמא היא חלק בלתי-ניפרד של העיסוק במדע עצמו?
ב. האם העיסוק השוטף בהווה ב"השערות נועזות" וב"שיקולים עיוניים" – הינו עיסוק במדע?
ג. האם בקשת פתרון לבעיה-מדעית בהווה, דרך היפותזה מדעית חדשה, הינה עיסוק בתולדות המדעים ?
ד. האם. לדעתך לימוד מתעתיק באמצעות רשימותיו של סטודנט-בינוני, עדיף על הלימוד מספרו של הפרופסור, שממנו הרצה את חומר הרצאותיו?
ה. האם יתכן שיהיה אדם גדול וגאון בפיסיקה, במתמטיקה, במוסיקה, ובכל זאת חלש מאוד בידיעת היהדות ?
ו. האם גירסתך שניסוח תיאוריה מדעית חדשה הינו תהליך פיזיולוגי גרידא מתבססת על "הקומה התחתונה" של המדע ?
ז. האם כל עוד לא מצאו מדענים את הנוסחה כיצד יש להזין מוח או "מערכת מוחות אלקטרוניים" בנתונים מסוימים, לפי שיעורים קצובים ומדודים מראש, כדי שייצרו "כבקשתך" תורה-מדעית-חדשה, נמצא תחום חלותו של המושג "תיאוריה מדעית" בתחום התהליכים הפיזיולוגיים גרידא ?
ח. היש או אין אמיתות חיים מעבר לתחום המדע-המדויק ?
ט. האם בכל הידוע לך מוכרת עוד נוסחה-כללית של הזדהות ושותפות· גורל כמו "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד" ? הכרזה - הצהרה
ששימשה גורם מאחד עם, בכל ארצות פזוריו, בכל הזמנים, בכל המשטרים ובכל המצבים; כשם שנוסחה-יהודית זו זכתה להסכמה ולאימות בין-
סובייקטיבי כה רב, במשך זמן כה ארוך ? האם בין כל התיאוריות הרוחניות והאסטרולוגיה ו/או שאר התאוריות של כשף-נחש-כחש וכיוצא בהם, ישנה עוד תאוריה אחת שהאצילה מערכיה ומכתביה על הנצרות והאסלם באותה מידת השפעה שתורת
ה' בדת משה וישראל השפיעה בישראל (באימותים חוזרים ונשנים של שיבות-ציון) ובעמים אחרים ?
י, האם מוכן הנך לבדוק שנית, אם "בפתיחה הרבית לעסוק בניוטון ..."
הינה קביעה על סמך עובדות ? בפתיחה יש להבחין הזכרה של שתי פעמים בלבד
ובתוך סוגריים : פעם ראשונה "כניוטון" בתוך סוגריים אחרי המילים "כגדולת גאוני
המדע", ופעם שניה על "העובדה שאנשי מדע"... (למשל, ניוטון ולייבניץ ... )... ",
- כלומר, האם יש או אין הבדל בין "ניוטון" לבין "כניוטון" ?
יא. האם יש או אין משמעות למילים : " ... שאיינשטיין על פי דרכו ועל פי
פירושו הגיע למסקנותיו הסובייקטיביות על מציאותו של הא-להים !"? (והואל נא להשוות גם עם שאלה ה. שלעיל).
יב. (בגליון הקרוב של מת"ת יפורסם גם מאמרך "שלמות הארץ תלויה בשלמות העם" ולאחריו מאמר-תגובה של המערכת. לשם כך קראנו בעיון רב את החוברת "הערבים אשר בארץ-ישראל" וברצוננו לשאול:)
האם טעות בקביעת עובדות, התעלמות ביודעים או בלא-יודעים מטענות שכנגד, ייחוס ערך שווה לדברים שאינם שווים וכיוצא בהם, הינם מרכיבים של "השכל הישר" ? (כמובן, את הטענות שלעיל, צריך להוכיח ואחרים צריכים להשתכנע שההוכחה נכונה).
אנו מקוים שתשיב לכל שאלותינו אחת לאחת ומודים לך מראש על שיתוף הפעולה.
במיטב ברכות התורה ובכבוד רב,
מ,ת.ת. - בטאון להגות יהודית
ג. רחמן, העורך.
14 בפברואר 1970
מר רחמן הנכבד,
לשאלות א. ב. ג. במכתבך האחרון ברצוני להשיב שיש הבדל בין "עיסוק במדע" לבין "מדע". "בקשת פתרון לבעיה מדעית" היא בודאי "עיסוק במדע", אבל רק פתרון שנמצא ואושר נהפך לחלק מן המדע עצמו. "היפותיזה...המנחה חוקרים" היא בסטטוס של מועמדת להתקבל לתוך המדע, ואולם קבלתה הסופית תלויה בשאלה אם אמנם הנחתה את החוקרים בדרך הנכונה וזכתה לכל האישורים הדרושים. "העיסוק השוטף ב'השערות נועזות' וב'שיקולים עיוניים' הוא בוודאי "עיסוק במדע", אבל רובם של אלה מתגלים כדברי הבל ורק מעטים מהם זוכים להתקבל לתוך "הקומה התחתונה" ולהיהפך לחלק מן המדע. לפיכך רק מעטים מבין ה"עוסקים במדע" זוכים לכך שפרי עיסוקם יהפך לחלק מן המדע. לפיכך רק מעטים מבין ה"עוסקים במדע" זוכים לכך שפרי עיסוקם יהפך לחלק מן המדע עצמו. באותם מקרים מעטים נהפכת פרשת ה"עיסוק במדע" לחלק מתולדות המדע בעוד שתוצאות ה"עיסוק במדע" נהפכות לחלק מן המדע עצמו.
יש להדגיש שאין קל מלהתעסק בהשערות נועזות, וה"קומה העליונה" פתוחה לכל. המבחן ששמש להבדיל את גדולי המדע מקהל הבטלנים מפריחי ההשערות הוא הכניסה אל ה"קומה התחתונה", שהיא היא מקדש המדע.
יש להדגיש שאין קל מלהתעסק בהשערות נועזות , וה"קומה העליונה" פתוחה לכל. המבחן ששימש להבדיל את גדולי המדע מקהל הבטלנים מפריחי ההשערות, - הוא הכניסה אל ה"קומה התחתונה" , שהיא היא מקדש המדע.
אנא, סלח לי אם לא אענה על שאר שאלותיך. צורת הדו-שיח בכתב עליו הסכמנו הניח מראש שלב שבו יפסק הויכוח בינינו, הבה נשאיר עתה לקוראים את האפשרות להסיק את מסקנותיהם ה ם.
יתכן שיש מקום להתכתבות נוספת בינינו בשאלת שלמות הארץ והעם. אולם בכך אין טעם להתחיל לפני שקראתי את מאמר התגובה של המערכת.
בברכה ובכבוד רב
אמנון כ"ץ
מכון ויצמן, רחובות.
גדלי-הו רחמן השיב את נשמתו לבוראו בד' אלול תשס"ט. המאמר נלקח מעזבונו של גדליהו זצ"ל שהיה בוגר האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פרסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א ביטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ. מזרחי".
